ניתוק יחסי עובד-מעביד כחלק מתהליך רילוקיישן והשלכותיו על ביטחון פנסיוני
במסגרת רילוקיישן, מנותקים לרוב יחסי עובד-מעביד בין העובד לחברה הישראלית ששלחה אותו, דבר שעלול לפגוע קשות רמת ביטחון פנסיוני של העובד ומשפחתו. אימוץ מדיניות נכונה והדרכת העובד עשויים למנוע פגיעה זו.
שליחת עובד ישראלי לחו"ל לתקופת רילוקיישן כרוכה, ברוב הפעמים, בפיטורי העובד מהחברה בישראל וניתוק קשרי עובד-מעביד. מגמה זו, אשר קיימת כבר שנים רבות, הפכה לדפוס פעולה סטנדרטי בעשור האחרון. לפי סקר שערכה ORI בשנת 2010, תשעה מתוך עשרה עובדים ישראליים הנשלחים לרילוקיישן מפוטרים מהחברה הישראלית ומועסקים על ידי חברה מקומית בארץ היעד.
הקטליזטור לדפוס פעולה זה היה הרפורמה במס בינואר 2003, שהפכה את בסיס המס מטריטוריאלי לפרסונלי והעלתה את המוטיבציה של החברה המשלחת והעובד הנשלח, המושפעת במידה רבה מייעוץ המס בנושא, לבסס את ארץ היעד כמקום בו נמצא מרכז האינטרסים של העובד ולנתק כל קשר עם ישראל.
החורים השחורים בביטוח הפנסיוני
אחד החסרונות הבולטים של ניתוק יחסי עובד-מעביד הוא בתחום ביטחון פנסיוני של עובד שיצא לרילוקיישן. ביטחון פנסיוני של העובד הישראלי נרכש באמצעות תכניות ביטוח המנהלים וקרנות הפנסיה וכולל שלושה רכיבים: חיסכון פנסיוני, ביטוח אבדן כושר עבודה וביטוח חיים. ניתוק קשרי עובד-מעביד מביא, בדרך כלל, לסגירת התכניות הפנסיוניות של העובד בישראל, ולכך מספר השלכות חשובות.
הפסקת החיסכון הפנסיוני לתקופה של מספר שנים יוצרת חורים שחורים שיפגעו בעובד בעת היציאה לפנסיה.
במקרה של אובדן כושר העבודה בתקופת הרילוקיישן – לא יהיה לו כיסוי ביטוחי מתאים. רוב החברות אמנם רוכשות לעובדים בחו"ל תכניות ביטוח אבדן כושר עבודה מקומיות, אך תכניות אלו הן לרוב חסרות תועלת, מאחר והן דורשות שהעובד יישאר בארץ בה בוצע הביטוח כדי להיות זכאי לקצבת אבדן כושר העבודה. זאת בעוד שברור שהדבר הראשון שיעשה העובד, במקרה של אובדן כושר העבודה, יהיה לחזור לארץ, וברב המקרים יהיה הדבר אף מחויב המציאות בשל תנאי הוויזה באמצעותה שוהה העובד במדינת היעד.
בעיה אחרת של ביטוחי החיים ואבדן כושר העבודה בחו"ל הוא שברבות מהפוליסות, חברת הביטוח פוטרת את עצמה מאחריות במידה והאירוע המחייב אירע באזור המוגדר אזור טרור. מיותר לציין את סיווגה של ישראל בנושא זה ואת העובדה שהעובד ימשיך להגיע לישראל במהלך הרילוקיישן, הן לנסיעות עסקיות והן לביקורי מולדת.
כשהעובד ישוב לישראל ויבקש לפתוח תכנית פנסיונית חדשה – הוא יידרש לעבור בדיקות רפואיות. במידה והבדיקות יגלו שבמהלך שנות הרילוקיישן התפתחה אצלו מחלה כרונית, היא תוחרג מהביטוח ותשאיר את העובד ללא ביטוח חיים ואבדן כושר עבודה אפקטיביים.
לקחת אחריות על העובד
מול החשיפות הנ"ל יכולים הארגון ומנהל משאבי האנוש שלו לנקוט בשתי גישות עקרוניות:
הגישה האופורטוניסטית
לפי גישה זו העובד הוא אדם בוגר, היודע לקראת מה הוא הולך והוא יכול, במידה והוא מעוניין בכך, להמשיך להפריש לתכנית vביטוח הפנסיוני שלו בכוחות עצמו. מנהל משאבי אנוש המאמץ גישה זאת – יכול להפסיק את קריאת המאמר כבר בשלב זה. מומלץ לו, בכל זאת, לקחת בחשבון שאין הרבה חברות ישראליות שעמדו במבחן האלמנה על מדרגות ההנהלה – חברה ישראלית יכולה להצהיר שוב ושוב שהאחריות היא של העובד. בפועל, רב החברות הישראליות לא יוכלו להרשות לעצמן לנטוש עובד במצבי קטסטרופה.
הגישה המחויבת
הגישה אומרת – פיטרנו את העובד – אך בפועל לא נפטרנו ממנו. גישה זו מכירה במציאות שלפיה כל בעיה מהותית שתתעורר ביחס לעובד ישראלי – תתגלגל חזרה אל דלתה של החברה בישראל.
במידה והחברה מאמצת גישה זו מומלץ לה לשקול את הצעדים הבאים:
ייעוץ מקצועי – לספק לעובד ייעוץ מקצועי אודות ביטחון פנסיוני שלו במהלך הרילוקיישן בחו"ל. מניסיוננו, ייעוץ שכזה מעלה את תחושת הביטחון של העובד לקראת הרילוקיישן בחו"ל ומגדיל, באופן משמעותי, את הסיכוי שהוא ינקוט בצעדים נכונים בנושא זה.
התאמת סל הביטוח – להתאים את "סל הביטוח" של העובד לצרכים המיוחדים של עובדים במשימת רילוקיישן. רוב החברות מעבירות את העובד הישראלי לחברה המקומית בארץ היעד מבלי לבדוק מה הן הטבות הביטוח הפנסיוני המקומיות ומבלי לנסות ולהתאים אותן לעובדה שהעובד הישראלי הוא בעל צרכים מיוחדים בנושא זה. כך לדוגמא, ניתן למצוא במקרים רבים פוליסת ביטוח אבדן כושר עבודה המכסות מצב בו העובד לא נשאר בארץ בה בו בוצע הביטוח.
חסכון סוציאלי חלופי וולונטרי – לעודד את העובד לקיים חסכון סוציאלי חלופי במשך תקופת רילוקיישן. במדינות רבות קיימות תכניות מקומיות של חסכון פנסיוני וולונטרי, כמו תכנית ה- 401(K) בארה”ב, תכנית הפנסיה בבריטניה ותכנית ה- CPF בסינגפור. חסכון בתכניות כאלו יכול לפצות, במידת מה, על חוסר הרציפות של חיסכון פנסיוני בישראל.
חסכון סוציאלי חלופי סטטוטורי – ליידע את העובד על זכויותיו במסגרת חסכון פנסיוני הסטטוטורי במדינת היעד. במדינות רבות קיימות תכניות מקומיות של חסכון פנסיוני סטטוטורי, כמו תכנית ה- Superannuation באוסטרליה, ביטוח פנסיוני בגרמניה, תכנית ה- Provident Fund בהודו, וביטוח לאומי בארה"ב. על העובד להיות מודע לזכויות שהצטברו לזכותו בתכניות אלו ועל האפשרויות לנצלם.
שמירת הריסק – להנחות את העובד לשמור את מסגרת הריסק – ביטוח החיים וביטוח אבדן כושר העבודה – של ביטוח המנהלים (הדבר אפשרי, ברב המקרים, לתקופה של ארבע שנים) ו/או של קרן הפנסיה (מוגבל לתקופה של שנתיים). נכון שמקרה שכזה מחליש העובד את טענת הניתוק של מישראל. מצד שני, לא ידוע עד היום על מקרה אחד של expatriate ישראלי שנדרש לשלם מסים על תקופת שהותו בחו"ל בגלל שמירה על ביטוח החיים וביטוח כושר העבודה שלו בארץ.
